<h1>ק"ו ע"א</h1>
<h2>דף ו.</h2>
אחר זה נתעורר אחד מהקהל ואמר, עבירה גדולה היא זאת, ואיסור גמור הוא ביד החברים, אחרי שיקחו שכר מנכסי המתים, אלא יתעסקו בחינם. וכשראו החברים זה אמרו, אנו נתכווננו לשכר ועשינו עבירה, אין אנחנו חפצים בזה. ועל זה נתבטלה החבורה. עד כאן. האומר כי עבירה גדולה היא ואיסור חמור ליטול החבורה דבר קצוב מנכסי המתים, לא כיון יפה להלכה. ולבאר זה אקדים ואומר, כי קבורת מת שיש לו קרובין אינה מוטלת אלא על קרוביו, ולפי זה הכהנים הם מטמאים לשבעה מתי מצוה שלהן, שאם הם לא יתעסקו בהם לא ימצאו קוברים. ופאילו כהן שנשא יתומה קטנה, שאין נישואיה נישואין דבר תורה ואינה שארו, אם מתה מטמא לה כיון שהוא יורשה, ונתנו טעם בזה ביבמות בפרק האשה רבה [פ"ט ע"ב] דעשאוה כמת מצוה שהכהנים ואפילו כהן גדול ונזיר מטמאים לו, וכן הוא יטמא לזו אף על פי שאינה שארו דבר תורה, וטעמא דשויוה כמת מצוה דכיון דאיהו ירית לה קריא ולא ענו לה, שהקרובים אומרים איהו ירית לה ואנן קברינן לה. והנלמד מזה הוא, כי מי שיש לו קרובים יורשים נכסיו אין הרחוקים חייבין לקוברו. וכיון שהדבר הזה הוא ברור, אם החברים נדבה רוחם אותם להתעסק בכל המתים, ואינם רוצים להתעסק בהם עד שיקחו מממונו ענין קצוב, לא מפני זה איבדו שכר מצוותם. ומה שאמרו בגמרא בפרק ואלו מגלחין [מו"ק כ"ז ע"ב] בענין המת בעיר כל בני העיר אסורים בעשיית מלאכה חבורתא נינהו, יש בו שני פירושים, האחד שהעיר היא נחלקת לחבורות, כל חבורה מתעסקת בחברים שלה, ואין לשאר בני העיר עסק באותם חברים, והשני שהעיר נחלקת לחבורות חליפות, חבורה אחת מתעסקת תחילה ואחריה השניה ואחריה השלישית לכל בני העיר. אבל שתהיה חבורה אחת מתעסקת לכל בני העיר ושאר בני העיר לא יתעסקו, אם לא רצו לקבל עליהם זה אלא על תנאי הנזכר בתקנה רשאין הן בכך.
ולענין שכר המצוות אמרו מלמדי הלכות קמיצה היו נוטלין שכרן מתרומת הלישכה, כדאיתא בפרק שני דייני גזירות [כתובות ק"ו ע"א]. וכן מה שאמרו במשנת שקלים [פ"ד מ"א] והביאוה בגמרא מנחות בפרק קרבנות הציבור [פ"ד ע"א] וכן בפרק הבית והעליה [ב"מ קי"ח ע"א] שומרי ספיחין בשביעית היו נוטלין שכרן מתרומת הלישכה, ואפילו אמרו לעשות בחינם אין מקבלין מהן משום בעלי זרועות, ולר' יוסי דלא חייש לבעלי זרועות שאם רצה ליטול שכר נוטל. וכן נמי כהן המטהר טמאי מתים, אף על פי שהיא מצות עשה ואסור ליטול שכר על המצוות, שנאמר [דברים ד'] ואותי צוה ה' ללמד אתכם ודרשו חז"ל [בכורות כ"ט ע"א] מה אני בחינם אף אתם בחינם, אמרו בגמרא בכורות בפרק עד כמה [כ"ט ע"ב] שאם ביטלו ממלאכתו נותן לו שכרו כפועל בטל. וכן אמרו בפרק האיש מקדש [קדושין נ"ח ע"ב] דשכר הבאה ומילוי שיש בהם טורח הוא מותר, ואינו אסור אלא שכר הזאה וקידוש שאין בהם טורח. ולענין השבת אבידה שהיא מצוה אמרו בפרק ואלו מציאות [ב"מ ל' ע"ב] שאם היה בטל מן הסלע נותן לו שכרו כפועל בטל, ואם התנה עמו בבית דין נותן לו כמו שהתנה. ועוד אמר הרמב"ן ז"ל שאפילו שכר מצוה עצמה אם פסק עמו נותן לו כמו שפסק, כמו שהאריך בספר תורת האדם [סוף ענין הסכנה], וגם הרשב"א ז"ל הסכים עמו בחידושי יבמות בפרק מצות חליצה
